לספיר ואיתי היה חלום על פמפס בחתונה, לא סתם פמפס, אלא פמפס בהיר, שיעטר את השולחנות, את החופה וייתן טאצ' בוהמי אלגנטי מלא נוכחות לערב שלהם, רק שהם התחתנו בחורף והחלום הזה, איך נאמר, פחות משתלב עם עונת השנה. אז מה הם עשו? ויתרו? נראה לכם????? חמש דקות עם איתי וספיר יספיקו לכם כדי להבין שאם יש להם חלום הם ימצאו את הדרך להגשים אותו…, איך????? נגיע לזה עוד מעט.
איתי 31, ספיר 27, הוא עורך וידאו והיא מעצבת פנים, הם הכירו בזכות זוג חברים משותפים כשלמדו במכללה למנהל בראשון לציון.
יום לפני חופשה זוגית ברודוס, כשהם בזוגיות טובה ויציבה כבר שלוש שנים, ספיר שיערה שהיא כנראה תקבל את הצעת הנישואים המיוחלת במהלך החופשה הרומנטית המתוכננת, אבל לאיתי היו תוכניות משלו.
הם קפצו לטייל בפארק אריאל שרון. כל השנים חלם איתי להתחתן במקום הזה אבל הוא הבין שהדבר לא אפשרי ולכן החליט להפיק את הצעת הנישואים במקום שהוא כל כך אוהב.
בשיתוף עם רשויות הפארק ולא מעט חברים שהיו בסוד העניינים הם ארגנו את המקום, פרשו שטיח לבן, הצטיידו בשמפניות וחגגו איתם כשספיר המופתעת ענתה "ברור שכן".
כשחזרו מהחופשה הזוגית מאורסים ומאושרים הם החלו לחפש אחר מקום להתחתן בו. ספיר, שעבדה תקופה מסויימת בעיצוב אירועים הכירה המון אולמות וגני אירועים במרכז ולכן חיפשה משהו חדש. חיפוש פשוט שערכו בגוגל תחת מילות החיפוש "אולם אירועים במרכז" הקפיץ להם את הטרמינל.
הם לא ביזבזו זמן וקבעו פגישה. כשהגיעו לפגישה הם מתארים אהבה ממבט ראשון, הם אהבו את העיצוב האורבני שהזכיר להם את ניו יורק ואת רחבת קבלת הפנים שהזכירה להם חופשות משותפות באירופה את כל אלו חיזקה גם התחושה הטובה שקיבלו מכל צוות הטרמינל, תחושה של מקצוענות וירידה לפרטים, פרפקציוניזם יחד עם יחס אישי ואמון.
אחרי שסגרו אולם, שמלה, חליפה, איפור, שיער, צלם ודיג'יי הם הגיעו לשלב האהוב על שניהם – שלב העיצוב.
הויז'ן שלהם היה ברור, כזכור, הפמפס שולט!! מהר מאוד הם גילו שזו לא עונת הפמפס ובלתי אפשרי להשיג את הצמח עליו הם ביססו את כל עיצוב החתונה.
בשלב הזה איתי וספיר יצאו למסע חיפושים. הוגנבה אליהם שמועה שיש שדה פמפס נטוש הם לקחו יום חופש והגיעו, בדרך לא דרך לשדה ובמשך שעות ארוכות הם קטפו ערימות של פמפס. שמחים ומרוצים הם האמינו שמצאו את מה שחיפשו, אבל לא! אחרי שעמלו במשך שעות ארוכות, ספיר הבינה שהם קטפו את הפמפס הלא נכון!!!. האוטו שלהם התמלא בפמפס בגוון צהוב כהה והם בכלל צריכים פמפס צהבהב/ לבנבן.
על אף השעות שבוזבזו והעבודה הקשה ספיר ואיתי החליטו שלא להתפשר ולהמשיך לחפש את צמח הפמפס הבהיר. החיפושים הובילו אותם ליהוד, שם הם גילו שדה פמפס בדיוק בגוון אותו חיפשו. הפעם, כך הבינו, זה לא יהיה כל כך פשוט והמשימה חייבת להיות מסודרת.
היה להם רעיון איך להשיג את הפמפס והם הרגישו שהם חייבים לנסות ושאין להם מה להפסיד. ספיר התיישבה וכתבה מייל מרגש לעיריית יהוד. במכתב היא גוללה את סיפור הפמפס ותיארה בפניהם את חתונת החלומות שלה.
למרבה ההפתעה, עיריית יהוד לא נשארה אדישה למכתב של המאורסים הטריים ולתיבת המייל הם קיבלו בחזרה אישור רשמי מעיריית יהוד לבוא ולקטוף פמפסים כאוות נפשם. מצויידים במכתב הם יצאו לקטיף נוסף ואת התוצאות המדהימות של המסע אל הפמפס אפשר לראות בתמונות החתונה היפהפיות.
יום החתונה היה יום חורפי וגשום במיוחד, זה לא ממש הטריד את השניים, נהופכו, הם ראו במזג האוויר יתרון גדול שיוסיף וייב אירופאי לתמונות הזוגיות מהטרמינל.
כשצעדו לחופה לצלילי "שיר מספר שמונה"/ של אריק אינשטיין איתי הגשים משאלה נוספת כי גם בהיותו רווק הוא ידע שהוא יצעד לחופה לרקע השיר הזה בגרסה השמחה שלו בביצוע "עבודה עברית":
"נה נה ני דיגידם דיגידם,
נה נה ני דיגידם דיגידם,
נה נה ני ני ני דיגידם דיגידם.
יונתי, תמתי, חמדתי,
יפתי, כלתי, נשמתי,
את שלי לילי ואני רק שלך.
שושנה שלי, יונה שלי, בואי אל גני,
כי דודך אני, ילדה תמה שלי.
כי הינך יפה רעייתי, עינייך כיונים.
בגינת אגוז הנצו רימונים…"
כשהסתיימה החופה המקורית והמרגשת וכשהם זוג נשוי הם רקדו את דרכם אל האולם ולא ירדו מהרחבה עד לשעות הקטנות של הלילה…
ספיר ואיתי מבקשים להודות לכל הספקים: "הטרמינל מקום מושלם!! טעם וצבע היו מדהימים! גם מינט שעזרו לנו להגשים את חלום עיצוב החתונה. בחרנו את הספקים בפינצטה ולא היינו מחליפים שום ספק או חוויה ביום הזה, תודה!!"
צלם: אורי חיון
עיצוב: מינט דיזיין
וידאו: אליאור תורג'מן
בר: מיקסולוג'י טים
דיג'י: איתי גאלו / אטיסוטו
שמלה: הלנה קולן
איפור: דנה דנקנר
שיער: סילביה טובול
חליפה: באמוס סקוור